כשיש אוזן קשבת לסיפור חיים

כשיש אוזן קשבת, מתעורר הרצון לספר סיפור חיים, לפרש מחדש ולייפות את הזיכרון. באור הרך של ערב החיים נצבעים דברים רבים בגוונים חמים יותר, והמרחק בזמן יוצר רושם של מרחק במרחב. כך אפשר לראות את אירועי העבר כתמונה באופק הקיום, שההקשרים האמיתיים באוטוביוגרפיה מתגמשים ומתמזגים עם מה שהדמיון מצייר."
בהשראת הספר: "נינוחות – על המתנות שהזקנה מעניקה לנו" מאת וילהלם שמיד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.