עליית חלוץ מהודו – פרק לסיום כתיבת הביוגרפיה המרתקת שלו
יום אחד כשישבתי מול בריכת הדגים בפארק בכלכותה, התיישב לידי בחור לא מוכר. התברר שגם הוא יהודי, ושמו רפאל. הוא לימד אותי לשיר את התקווה, ושאל אם אני מכיר מקום בעיר שנקרא "המעון", שם מתארגנים יהודים שרוצים לעלות לארץ ישראל. עניתי לו מיד בהתלהבות שזה בדיוק מה שאני חולם לעשות! ידעתי כבר אז בבירור שאני רוצה לעלות לארץ. קראתי בעיתונים על מה שקורה בארץ, ורציתי לעלות ולהתגייס לצבא.
כל המהות שלי לאחר הלימודים היתה מרוכזת ברצון להגיע לארץ להשתתף בקרבות. פתאום מתברר לי שיש אפשרות ממשית לקום ולעלות לארץ ישראל. הלכתי ל"מעון" וסיפרתי שאני רוצה לעלות לארץ. אמרו לי שיש תור לעלייה, אבל אם אשלם סכום מסוים "מתחת לשולחן" יקדמו אותי בתור. חזרתי עם הכסף, ורשמו אותי בקבוצה הראשונה. נאמר לי שתוך כמה ימים יוצאים ברכבת לבומביי, ומשם טסים לארץ. רק אז בישרתי לאבא שיש לי אפשרות לעלות לארץ. אבא קיבל את זה בסדר, אבל אמא לא האמינה; היא חשבה שאני שוב נוסע לטיול בדארג'ילינג.
מיהרתי לנסוע לשוק לקנות צ'ימידן – תיק גדול מקנבס בצבע זית. בבית ארזתי בגדים ועוד מעט דברים שחשבתי שצריך לקחת, כמו כלי רחצה. כעבור יומיים הודיעו לי להגיע לתחנת הרכבת. עזבתי את כלכותה בלי להיפרד מחברים, לא רציתי לפרסם את העניין. הנסיעה ברכבת לבומביי נמשכה שני ימים ולילות. כל אלה שחיכו לעלייה התקבצו שם בבית ספר. היו אלה ימים יפים וקרים של אוקטובר 1949. ישנו על מזרונים על הרצפה. חיכינו כמעט תשעה ימים, ומעט הכסף שהיה הלך ואזל.
ואז הודיעו לנו להיות מוכנים לטיסה עוד באותו הלילה. טסנו במטוס קונסטליישן. הסוכנות היהודית עשתה את כל הסידורים. הממשלה ההודית לא עשתה בעיות, והתירה לנו יציאה חופשית. לטיסה עלינו כשבעים אנשים, רובם צעירים, מכלכותה, מבומביי ומבורמה. אחדים נאלצו לשבת על רצפת המטוס. המראנו לפנות בוקר ונחתנו לתדלוק בעבדאן שבפרס. אני זוכר שהיה ריח של נפט בכל מקום. גם לתה במסעדה היה ריח של נפט.
כשחלפנו מעל הרים מושלגים בטורקיה, נזכרתי שזה יום ההולדת שלי. זה היה מרגש, יום שבו כאילו שנולדתי מחדש. אני זוכר ששרו לי במטוס "Happy Birth Day To You". לצוות לא היה מה לתת לי כשי פרט לסוכריות. מטורקיה טסנו דרומה ונחתנו בלוד. זכיתי להגיע לארץ בגיל 19, בדיוק ביום ההולדת שלי. זו היתה תקופה של עליות המוניות לארץ. באוטובוס בשדה התעופה שאלו אותנו מאיפה הגענו. כאשר אמרנו שבאנו מ'אינדיה' (India), מיד ענו לנו: 'הודו הודו גנדי גנדי'. כולם ידעו את הקשר.