סיפור חיים של קיבוצניק שאכל בחרסינה מווינה

בחדרי האוכל בקיבוצים של פעם ישבו בצריפים, על ספסלים מעץ, ואכלו מצלחות פח. אבל בחדר האוכל אצלנו ישבו על כסאות מיובאים מוינה, ואכלו מצלחות חרסינה מוינה; כאן שתו מספלי חרסינה, וגם המרקיות וקעריות הדייסה היו מחרסינה. ואם תשאלו איך כל זה קרה? איך אצלנו היה חדר אוכל מפואר כל כך? אספר לכם מה שסיפרו לנו כשעוד היינו ילדים.

חדר האוכל שלנו היה הראשון שתוכנן כמבנה קבע, עם הרבה תשומת לב לתכנון מיקומו במעגל חצר המשק. הכניסה הראשית לבניין היתה במעלה מדרגות עגולות שהובילו לשני פתחים: פתח קטן אל המטבח, ופתח גדול עם שתי דלתות אל חדר האוכל, שהיה מואר דרך עשרה חלונות גדולים. משקופי החלונות היו צבועים באדום, והכנפיים של החלונות בכחול.

אבל בינתיים כל התוכנית היפה לבניית חדר האוכל נשארה על הנייר, וכל זה בגלל מחלה. שני חברים בקיבוץ חלו במחלה, שאמנם לא היתה מדבקת, אבל הם סבלו מאד מאולקוס בקיבה. הם היו זקוקים בדחיפות לניתוח, שבאותם ימים לא ניתן היה לעשות אותו בארץ; חייבים היו לשלוח אותם לחו"ל, ולצורך זה התכוונו להשתמש בכסף שהיה מתוכנן לבניית חדר האוכל.

התקשרו לראש הקהילה היהודית בווינה בירת אוסטריה כדי שיתאם להם ניתוח דחוף. הוא הבטיח שיקבל אותם בבואם וידאג לכל הדרוש לנוחיותם. אחד משני החולים היה הבנאי הראשי בקיבוץ כך שלא רק נדרש כל הכסף שנאסף, גם לא היה מי שיבנה בינתיים.

שני החולים חזרו בריאים, מרוצים ומעודדים מקבלת הפנים והיחס החם שקיבלו בווינה. אנשי הקהילה היהודית שילמו להם את עלות הניתוח ואת עלות הנסיעה הלוך וחזור. לכן נשאר כסף לבנייה. החליטו להתחיל בבניית חדר האוכל כי עדיין לא גמרו את התוכניות למבני המשק. כך קרה שקודם נבנה חדר האוכל, ורק אחר כך בנו את הרפת והאורווה.

לפתע הגיע מוינה משלוח גדול של רכוש, ולא היה ידוע לאף אחד שכל זה צפוי להגיע משם. הרכוש המפתיע שהגיע שימח  את כולם. כנראה שאחד מראשי הקהילה בווינה שמע על חדר אוכל חדש, ודאג למשלוח הכיסאות וכלי החרסינה, בשם הקהילה היהודית של וינה. החברים שהתאוששו מהניתוח התחילו לבנות את חדר האוכל, ואז הגיע במפתיע המשלוח מוינה, כדי למלא את חדר האוכל החדש.

וכך קרה שבעוד שבכל חדרי האוכל הקיבוציים ישבו על ספסלים ואכלו מצלחות פח, בגניגר ישבו לאכול על כסאות, אכלו מצלחות חרסינה מסוגננות, ושתו מספלי חרסינה תואמים כמו שהיה נהוג בווינה. והיו גם מרקיות, וגם קעריות להגשה של דייסות, שהיו תואמות למערכת הכלים כולה. רק השולחנות הוזמנו מהנגרייה בעפולה.

חרסינה מווינה בסיפור חיים של קיבוץ בעמק

מרק בכלי חרסינה מווינה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *