הנה תמצית מתוך הביוגרפיה של סנדרה קוק, שקראה תיגר על הנחות יסוד מקובלות, ובכך יצרה לעצמה הרפתקאות מדהימות:
ראשית הקריירה שלה היתה מעולה ושגרתית. עם תואר ד"ר במתמטיקה נסעה לבית הספר לכלכלה בלונדון ללמוד וללמד. כשחזרה לארה"ב עבדה במכון המחקר של סטנפורד, וכיועצת בחברת בוז-אלן-המילטון. לבסוף ניהלה את האסטרטגיה של תקשורת מוטורולה. אבל אז החליטה לקפוץ מהמטוס הזה מפני שהוא טס בכיוון הלא נכון מבחינתה.
היא חלמה תמיד על מסע הרפתקאות במקומות פראיים ורחוקים, ואכן יצאה למשך שבועיים לנסיעות להודו, טיבט, מונגוליה ונפאל. אבל כשהחליטה שזה לא מספיק, הפכה את עולמה על ראשו! ב-2002 התפטרה מעבודתה היוקרתית במוטורולה ויצאה למסע יסודי באפגניסטן. היא רצתה לעזור לתושבים שם בכל דרך אפשרית, בארץ שהפכה לעיי חורבות לאחר יותר מ-20 שנות מלחמה. כשירדה מהמטוס בבירה קאבול לא היו מוניות, והתשתיות במקום היו דלות. מתוך המלון שבו התאכסנו כתבים מכל העולם היא יצרה קשרים עם כל מי שהיתה יכולה. היא הציעה לכתוב הצעות למענקים, להכין תוכניות עיסקיות, ואפילו לטאטא מרצפות – כל מה שיוכל להועיל.
בסופו של דבר יצרה קשר עם ננסי דופרי, מנהלת "מרכז אפגניסטן" באוניברסיטת קאבול. ננסי פעלה ללא לאות לשקם את ספריית האוניברסיטה, ולהקים שלוחה ניידת שתביא ספרים לכל המדינה. סנדרה כתבה תוכנית עיסקית למרכז, והצטרפה למועצת המנהלים של הארגון. היא נבחרה כנשיאה שותפה, והשקיעה את רוב זמנה בגיוס בספים למרכז. בנוסף השתתפה במיזמים של גננות, כולל מיזם לשתילת עצי רימון בעיר. בעצמה קנתה 20,000 עצים למשפחות בעיר כדי שינטעו במקום עצים שמתו במלחמה.
זהו סיפור חיים של אשה שהתברכה בכשרוון להעמיד הנחות יסוד במבחן. היא התחילה את חייה מחדש במקום זר, וופרצה לעצמה נתיבים לטריטוריות שעדיין לא סומנו. פעמים רבות אנחנו מתרשמים ומתפעלים מאנשים כמותה, אבל נמנעים מלעשות זינוק נועז דומה לזה.
