סבא שלי בטח היה יורה בי
"ואני, אני דומה לו? צבע עורי מבדיל בינינו. אני מדמיינת את עצמי עומדת לצדו… הוא במדיו השחורים עם הגולגולות, אני, הנכדה השחורה. מה היה אומר על נכדה כהת עור שאם לא די בכך, גם מדברת עברית? בעיניו הייתי כתם בושה, ממזרה שמכפישה את שם המשפחה. סבא שלי בטח היה יורה בי" (מתוך הספר "אמון: סבא שלי היה יורה בי")
ג'ניפר טגה, גרמנייה שחורה, גילתה יום אחד שסבה, אמון גת, היה מפקדו האכזר של מחנה הריכוז הנאצי פלאשוב. הוא תואר כ"התגלמות המודרנית של השטן התנ"כי" וכונה גם "הקצב מפלאשוב". ג'ניפר טגה שנמסרה לאימוץ בגיל צעיר, גילתה בבגרותה, ולאחר שבילתה שנים בישראל, כי הוא סבא שלה. טגה נולדה בגרמניה ב-1970 לאם גרמניה ולאב ניגרי, ורק לאחרונה גילתה את האמת על הסבא שלה.
המסע שלה אל עברה החל ב-2008. בעודה קוראת בספריה המרכזית של המבורג, צד את עיניה ספר עם כריכה אדומה. “אין לי הסבר לכך", שיחזרה, "לא חיפשתי משהו מסוים. פשוט הסתובבתי בספריה, לקחתי את הספר הזה והתחלתי לעלעל בו". שמו של הספר היה "אבל אני חייבת לאהוב את אבי, לא?” – זה היה ספר האוטוביוגרפיה – הזכרונות של מוניקה הרטוויג, בתו של אמון גת.
"על הכריכה היתה תמונה קטנה של אשה מבוגרת, שנראתה לי מוכרת; משהו בעיניים שלה גרם לי לתהות. לקחתי את הספר הביתה, קראתי אותו, ומצאתי שם פרטים שהכרתי מסיפור החיים האישי שלי כילדה מאומצת. אני לא יודעת מה בדיוק קרה באותו רגע במוח שלי", הוסיפה, "אבל היה לי ברור שהספר הזה עוסק במשפחתי הביולוגית, אותה לא ראיתי הרבה מאוד שנים. אותה משפחה שאף אחד לא סיפר לי עליה".
לאט לאט התבהרה לה התמונה. היא הבת של הרטוויג ונכדתו של אמון גת. אבא שלה למד בגרמניה וניהל רומן עם אמה. "הייתי בהלם מוחלט כשגיליתי את זה, מאד מטריד לגלות שאני ואמון גת קשורים גנטית. היום אני יודעת שכאישה עם צבע עור שחור, הוא היה מתייחס אלי כתת־אדם, כמו שהתייחס ליהודים שהרג."