לרובנו יש משאבים מדהימים , אבל רבים לא מבינים איך למנף אותם. אחדים אכן יודעים את ערכם של משאביהם, ומשתמשים בהם כשצריך. הנה דוגמה מצוינת לכך, מתוך הביוגרפיה של סטיב ג'ובס, מייסד אפל:
"אחרי חצי שנה בקולג' לא הבנתי מה הטעם. לא היה לי מושג מה אני רוצה לעשות בחיים, וגם לא איך הקול'ג יעזור לי לגלות. מכיון שכך התבזבז כל הכסף שהורי חסכו כל חייהם, החלטתי לנשור באמצע. הייתי בטוח שהכל יסתדר. זה היה די מפחיד באותו רגע. אבל במבט לאחור, זו היתה אחת ההחלטות הטובות ביותר שקיבלתי. יכולתי להפסיק לקחת קורסי חובה, והתחלתי להיכנס לשיעורים שנראו לי מעניינים.
זה לא היה רומנטי במיוחד, מאחר שלא היה לי חדר במעונות. ישנתי על הרצפה בחדר של חברים. החזרתי בקבוקי קוקה קולה, ותמורת הפקדון קניתי אוכל. בכל יום ראשון בערב הייתי הולך 12 ק"מ לקצה השני של העיר, כדי לקבל ארוחה טובה במקדש הארי קרישנה. אהבתי את זה, וחלק גדול מהדברים שנתקלתי בהם בזכות הסקרנות והאינטואיציה שלי, נעשו יקרי ערך מאוחר יותר.הנה לכם דוגמה:
ריד קולג' הציע אז את שיעורי הקליגרפיה הטובים ביותר. כל כרזה וכיתוב ברחבי הקמפוס היו כתובים בכתב יד יפהפה. החלטתי לקחת קורס בקליגרפיה, כדי ללמוד איך עושים את זה. למדתי כל מה שגורם לטיפוגרפיה מעולה להיות כזאת. זה היה מקסים והיסטורי. היתה בכך עדינות אמנותית ברמה כזאת שמדע לא יכול לתפוש, וזה היה מרתק.
לא חשבתי לעשות בכל זה שימוש מעשי. אבל עשר שנים מאוחר יותר, כשעיצבנו את המקינטוש הראשון, כל זה חזר אלי.השתמשנו בכל זה במק. זה היה המחשב האישי הראשון שהיתה לו טיפוגרפיה יפיפייה.אם לא הייתי מגיע לקורס המיוחד הזה, המק לא היה מכיל את כל העיצוב הנפלא הזה.ומאחר שבתוכנת חלונות פשוט העתיקו את המק, סביר להניח שאף מחשב אישי לא היה מכיל אותו 🙂
אלמלא פרשתי מהלימודים והגעתי לשיעור קליגרפיה, למחשבים אישיים אולי לא היתה הטיפוגרפיה היפהפייה שיש להם.כשהייתי בקולג' היה קשה כמובן לראות את העתיד, ולחבר אז את כל הנקודות. אבל במבט לאחור, כעבור עשר שנים, כל זה נעשה בהיר מאד."
זהו סיפור חיים שממחיש היטב את העובדה שלעולם אין לדעת מתי תגלו שלחוויות ולידע שלכם יש ערך מוסף. ככל שיש לכם יותר חוויות, ובסיס הידע שלכם רחב יותר, כך יש לכם יותר מקורות לשאוב מהם בבוא העת.
                                                טיפוגרפיה – כרזה של המעצב עודד עזר